את אסתר בן נעים
הזקנה המרוקאית שמסתובבת ברחובות דימונה
אתם תכבדו
אתם תזוזו הצידה ותתנו לה לעבור
כשהיא הולכת על המדרכה
למרות דיבורי הסרק הלא ברורים
והפסיכוזה
למרות השפה המטושטשת
ומטפחת הראש התכלת עם הנקודות
ללא בשׂוֹרָה
לאסתר בן נעים
הזקנה המרוקאית מהמוסד הגריאטרי
אתם תיתנו הרבה כבוד
אתם תזוזו הצידה ותשפילו מבט
כשהיא מובלת על כיסא הגלגלים במסדרון
למרות המלמולים הלא קשורים
ולמרות עיני התכלת המחייכות בלי הכרה
למרות התשישות הבלתי מוסברת
והקימור הלא אסתטי בגב
הזִקְנה
את אסתר בן נעים
הזקנה המרוקאית הטמונה
ליד החלקה הצבאית בדימונה
אתם תכירו ותעריכו
למרות העליבות שחבויה בתוך חלקת אדם קטנה
בה שוכב גוף חסר כל תוכן ותכלית
כי בתוך החלקה הצבאית
טמונות הכרתה, אצילותה, צעירותה, שמחתה ותשוקתה
יחד עם אלברט בנה.
מתוך ספרו: "אני ניסים ברכה כותב שירה", הוצאת ספרי עתון77, 2015
Comments